האם נכון להשתמש בסגנון ה'דוגרי' הישראלי עם קולגות, לקוחות, משקיעים, ספקים, שותפים בשאר העולם?
אחד מהסממנים הבולטים של התרבות הישראלית באופן כללי הוא הישירות. "להיות דוגרי" הוא סגנון דיבור מוערך, כיוון שהוא מסמל ישירות, תעוזה ואפילו מעיד בעיני רבים מאיתנו על אותנטיות של הדובר. האמירה העקיפה, לעומת זאת תתקבל לעיתים בחשדנות שעשויה להעיב על המשך הקשר.
למשל, בעברית זה בסדר גמור לומר: "אני רוצה..." "צריך ל...." בעוד שבאנגלית זה יכול להישמע קצת כמו פקודה ולכן יש מקום לומר זאת בצורה קצת יותר עקיפה, למשל: "Would it be possible..."
אז איך כן? קבלו כמה טיפים ושפה.
אני רוצה הסבר יותר מפורט. אין בעיה, לכן צירפתי את המסמך להלן.
Comentários